על הומור
"אולי חסר קצת הומור", כתבה לי ענת, בת דודתי.
המ. הומור, חשבתי.
וכדרכם של משובים, גם אם אתה רוצה לאמץ אותם וגם אם לא, הם גורמים לך להסתכל על הדברים מחדש, בזווית קצת אחרת. וכך עשיתי. ופתאום נוכחתי לדעת - וואללה, הבחורה צודקת. הכל פה בינתיים נראה רציני להחריד!...
אז זה לא שאני אתחיל לשפוך כאן בדיחות שאני שומעת בארוחת הצהריים מהקולגות (וגם לא בטוחה שהייתי מגדירה אותן כהומור), אבל רציתי לשתף אתכם בכתבה הבאה, שנכתבה על ידי חברה וקולגה מסוג אחר - פוריה גל - כותבת מוכשרת ונפלאה כשלעצמה.
ולספר לכם בסוד שהייתה לי תרומה קטנה למה שתקראו כאן.
מי שמכיר אותי, יידע מיד לעשות את הקישור. מי שלא - מוזמן לזרוק ניחושים!
1 comments:
ממי שלי,
תמיד אהבתי את היצירות שלך, עוד משחר ילדותינו (עייני ערך ציורים של מתעמלות, "תכניות רדיו" (-:ובעיקר - הכתיבה...). שתמשיכי להדביק אותנו לכתבייך ב"דבק 5 שניות" שלא יורד עד לסוף כל מסע שלך...
אוהבת אותך המון ויודעת כי עתיד מדהים נכון לך...
ענת
הוסף רשומת תגובה